1ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה׃ 2היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה׃ 3ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא׃ 4וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים׃ 5וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר׃ 6ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם׃ 7מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה׃ 8ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה׃ 9ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה׃ 10אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו׃ 11כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו׃ 12ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע׃ 13וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר׃ 14אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת׃ 15ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו׃ 16ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו׃

17ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר׃ 18ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס׃ 19ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן׃ 20ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית׃ 21ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃ 22וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים׃ 23ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך׃ 24ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון׃ 25ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות׃ 26וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת׃ 27ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם׃

28ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך׃ 29היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו׃

30וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא׃ 31והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה׃ 32ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃ 33ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד׃ 34ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה׃ 35ויבך ישוע׃ 36ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו׃ 37ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות׃

38ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה׃ 39ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו׃ 40ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים׃ 41וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני׃ 42ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני׃ 43ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא׃ 44ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו׃

45ורבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו׃ 46ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע׃

47אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה׃ 48אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו׃ 49ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה׃ 50אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו׃ 51וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי ישוע ימות בעד העם׃ 52ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלהים המפזרים והיו לאחדים׃ 53ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה׃

54על כן לא התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם סר משם לארץ הקרובה אל המדבר אל עיר עפרים ויגר שם עם תלמידיו׃

55ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם רב עלו מן הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו׃ 56ויבקשו את ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה תחשבו הכי לא יבוא אל החג׃ 57והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם ידע איש את מקומו יודיענו למען יתפשהו׃