1אז תדמה מלכות השמים לעשר עלמות אשר לקחו את נרותיהן ותצאנה לקראת החתן׃ 2חמש מהן היו חכמות וחמש כסילות׃ 3הכסילות לקחו את הנרות ולא לקחו עמהן שמן׃ 4והחכמות לקחו שמן בכליהן ואת נרותיהן׃ 5וכאשר בשש החתן לבוא ותנמנה כלן ותרדמנה׃ 6ויהי בחצות הלילה ותהי צוחה הנה החתן צאינה לקראתו׃ 7אז התעוררו כל העלמות ההן ותיטבנה את נרותיהן׃ 8ותאמרנה הכסילות אל החכמות תנה לנו משמנכן כי יכבו נרותינו׃ 9ותענינה החכמות לאמר לא כן פן יחסר לנו ולכן כי אם לכנה אל המוכרים וקנינה לכן׃ 10ויהי בעת לכתן לקנות ויבוא החתן והנכנות ללכת באו אתו אל החתנה ותסגר הדלת׃ 11ואחרי כן באו גם שאר העלמות ותאמרנה אדנינו אדנינו פתח לנו׃ 12ויען ויאמר אמן אמר אני לכן לא ידעתי אתכן׃ 13לכן שקדו כי אינכם יודעים את היום ואת השעה אשר יבא בה בן האדם׃

14כי כמו איש נסע למרחוק אשר קרא אל עבדיו וימסר להם את רכושו׃ 15ויתן לזה חמש ככרים ולזה שתים ולזה אחת לכל איש ואיש כפי ערכו וימהר ויסע משם׃ 16וילך האיש הלקח חמש ככרים ויסחר בהן ויעש לו חמש ככרים אחרות׃ 17וכן הלקח שתים גם הוא הרויח שתים אחרות׃ 18אך לקח האחת הלך ויחפר באדמה ויטמן את כסף אדניו׃

19ואחרי ימים רבים בא אדוני העבדים ההם ויעש חשבון עמהם׃ 20ויגש הלקח חמש הככרים ויבא חמש ככרים אחרות לאמר אדני חמש ככרים מסרת לי הנה חמש ככרים אחרות הרוחתי בהן׃ 21ויאמר אליו אדניו כן העבד הטוב והנאמן כי במעט נאמן היית ועל הרבה אפקידך בוא אל שמחת אדניך׃

22ויגש גם לקח הככרים ויאמר אדני ככרים מסרת לי הנה ככרים הרוחתי בהן׃ 23ויאמר אליו אדניו היטבת העבד הטוב והנאמן במזער נאמן היית ועל הרבה אפקידך בוא אל שמחת אדניך׃

24ויגש גם הלקח את הככר האחת ויאמר אדני ידעתיך כי איש קשה אתה קצר באשר לא זרעת וכנס מאשר לא פזרת׃ 25ואירא ואלך ואטמן את ככרך באדמה ועתה הא לך את אשר לך׃

26ויען אדניו ויאמר אליו העבד הרע והעצל אתה ידעת כי קצר אנכי באשר לא זרעתי וכנס מאשר לא פזרתי׃ 27לכן היה עליך לתת את כספי לשלחנים ואני בבואי הייתי לקח את אשר לי בתרבית׃ 28על כן שאו ממנו את הככר ותנו אל האיש אשר לו עשר הככרים׃

29כי כל איש אשר יש לו ינתן לו ויעדיף והאיש אשר אין לו גם את אשר לו יקח ממנו׃ 30ואת עבד הבליעל השליכו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃

31והיה כי יבוא בן האדם בכבודו וכל המלאכים הקדשים עמו וישב על כסא כבודו׃ 32ונאספו לפניו כל הגוים והפריד בינותם כאשר יפריד הרעה את הכבשים מן העתודים׃ 33והציב את הכבשים לימינו ואת העתודים לשמאלו׃

34אז יאמר המלך אל הנצבים לימינו באו ברוכי אבי ורשו את המלכות המוכנה לכם למן הוסד העולם׃ 35כי רעב הייתי ותאכילני צמא הייתי ותשקוני גר הייתי ותאספוני׃ 36ערום ותכסוני חולה ותבקרוני במשמר הייתי ותבאו אלי׃ 37וענו הצדיקים ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב ונכלכלך או צמא ונשקה אותך׃ 38ומתי ראינוך גר ונאספך או ערם ונכסך׃ 39ומתי ראינוך חולה או במשמר ונבא אליך׃ 40והמלך יענה ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם מה שעשיתם לאחד מאחי הצעירים האלה לי עשיתם׃

41ואז יאמר גם אל הנצבים לשמאלו לכו מעלי אתם הארורים אל אש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו׃ 42כי רעב הייתי ולא האכלתם אותי צמא הייתי ולא השקיתם אותי׃ 43גר הייתי ולא אספתם אותי ערום ולא כסיתם אותי חולה ובמשמר ולא בקרתם אותי׃ 44וענו גם הם ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב או צמא או גר או ערום או חולה או במשמר ולא שרתנוך׃ 45אז יענה אתם לאמר אמן אמר אני לכם מה שלא עשיתם לאחד מן הצעירים האלה גם לי לא עשיתם׃ 46וילכו אלה למעצבת עולם והצדיקים לחיי עולם׃