1ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃ 2ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃ 3ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃ 4טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃ 5ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃ 6ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃ 7ויענו לא ידענו מאין׃ 8ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃

9ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃ 10ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃ 11ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃ 12ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃ 13ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃ 14וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃ 15ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃ 16יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃

17ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃

18כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃

19ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃ 20ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃ 21וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃ 22המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃ 23ויכר את נכליהם ויאמר להם׃ 24מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃ 25ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃ 26ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃

27ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃ 28מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃ 29והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃ 30ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃ 31ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃ 32ובאחרונה מתה גם האשה׃ 33והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃

34ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃ 35והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃ 36כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃ 37וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃ 38והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃ 39ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃ 40ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃

41ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃

42והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃

43עד אשית איביך הדם לרגליך׃ 44הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃

45ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃ 46הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃ 47הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃