1 ויפקד דוד את־העם אשר אתו וישם עליהם שרי אלפים ושרי מאות׃ 2 וישלח דוד את־העם השלשית ביד־יואב והשלשית ביד אבישי בן־צרויה אחי יואב והשלשת ביד אתי הגתי ס ויאמר המלך אל־העם יצא אצא גם־אני עמכם׃ 3 ויאמר העם לא תצא כי אם־נס ננוס לא־ישימו אלינו לב ואם־ימתו חצינו לא־ישימו אלינו לב כי־עתה כמנו עשרה אלפים ועתה טוב כי־תהיה־לנו מעיר [לעזיר כ] (לעזור׃ ק) ס 4 ויאמר אליהם המלך אשר־ייטב בעיניכם אעשה ויעמד המלך אל־יד השער וכל־העם יצאו למאות ולאלפים׃ 5 ויצו המלך את־יואב ואת־אבישי ואת־אתי לאמר לאט־לי לנער לאבשלום וכל־העם שמעו בצות המלך את־כל־השרים על־דבר אבשלום׃

6 ויצא העם השדה לקראת ישראל ותהי המלחמה ביער אפרים׃ 7 וינגפו שם עם ישראל לפני עבדי דוד ותהי־שם המגפה גדולה ביום ההוא עשרים אלף׃ 8 ותהי־שם המלחמה [נפצית כ] (נפצת ק) על־פני כל־הארץ וירב היער לאכל בעם מאשר אכלה החרב ביום ההוא׃

9 ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רכב על־הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויתן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר־תחתיו עבר׃ 10 וירא איש אחד ויגד ליואב ויאמר הנה ראיתי את־אבשלם תלוי באלה׃ 11 ויאמר יואב לאיש המגיד לו והנה ראית ומדוע לא־הכיתו שם ארצה ועלי לתת לך עשרה כסף וחגרה אחת׃ 12 ויאמר האיש אל־יואב [ולא כ] (ולוא ק) אנכי שקל על־כפי אלף כסף לא־אשלח ידי אל־בן־המלך כי באזנינו צוה המלך אתך ואת־אבישי ואת־אתי לאמר שמרו־מי בנער באבשלום׃ 13 או־עשיתי [בנפשו כ] (בנפשי ק) שקר וכל־דבר לא־יכחד מן־המלך ואתה תתיצב מנגד׃ 14 ויאמר יואב לא־כן אחילה לפניך ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום עודנו חי בלב האלה׃ 15 ויסבו עשרה נערים נשאי כלי יואב ויכו את־אבשלום וימיתהו׃

16 ויתקע יואב בשפר וישב העם מרדף אחרי ישראל כי־חשך יואב את־העם׃ 17 ויקחו את־אבשלום וישליכו אתו ביער אל־הפחת הגדול ויצבו עליו גל־אבנים גדול מאד וכל־ישראל נסו איש [לאהלו כ] (לאהליו׃ ק) ס 18 ואבשלם לקח ויצב־לו [בחיו כ] (בחייו ק) את־מצבת אשר בעמק־המלך כי אמר אין־לי בן בעבור הזכיר שמי ויקרא למצבת על־שמו ויקרא לה יד אבשלם עד היום הזה׃ ס

19 ואחימעץ בן־צדוק אמר ארוצה נא ואבשרה את־המלך כי־שפטו יהוה מיד איביו׃ 20 ויאמר לו יואב לא איש בשרה אתה היום הזה ובשרת ביום אחר והיום הזה לא תבשר כי־ [על־ כ] (על־כן ק) בן־המלך מת׃ 21 ויאמר יואב לכושי לך הגד למלך אשר ראיתה וישתחו כושי ליואב וירץ׃ 22 ויסף עוד אחימעץ בן־צדוק ויאמר אל־יואב ויהי מה ארצה־נא גם־אני אחרי הכושי ויאמר יואב למה־זה אתה רץ בני ולכה אין־בשורה מצאת׃ 23 ויהי־מה ארוץ ויאמר לו רוץ וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את־הכושי׃

24 ודוד יושב בין־שני השערים וילך הצפה אל־גג השער אל־החומה וישא את־עיניו וירא והנה־איש רץ לבדו׃ 25 ויקרא הצפה ויגד למלך ויאמר המלך אם־לבדו בשורה בפיו וילך הלוך וקרב׃ 26 וירא הצפה איש־אחר רץ ויקרא הצפה אל־השער ויאמר הנה־איש רץ לבדו ויאמר המלך גם־זה מבשר׃ 27 ויאמר הצפה אני ראה את־מרוצת הראשון כמרצת אחימעץ בן־צדוק ויאמר המלך איש־טוב זה ואל־בשורה טובה יבוא׃

28 ויקרא אחימעץ ויאמר אל־המלך שלום וישתחו למלך לאפיו ארצה ס ויאמר ברוך יהוה אלהיך אשר סגר את־האנשים אשר־נשאו את־ידם באדני המלך׃ 29 ויאמר המלך שלום לנער לאבשלום ויאמר אחימעץ ראיתי ההמון הגדול לשלח את־עבד המלך יואב ואת־עבדך ולא ידעתי מה׃ 30 ויאמר המלך סב התיצב כה ויסב ויעמד׃

31 והנה הכושי בא ויאמר הכושי יתבשר אדני המלך כי־שפטך יהוה היום מיד כל־הקמים עליך׃ ס 32 ויאמר המלך אל־הכושי השלום לנער לאבשלום ויאמר הכושי יהיו כנער איבי אדני המלך וכל אשר־קמו עליך לרעה׃ ס

33 וירגז המלך ויעל על־עלית השער ויבך וכה ׀ אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי־יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני׃