1ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים׃ 2ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם׃ 3כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים׃ 4ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות׃ 5וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים׃

6ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃

7ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃

8כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים׃

9ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם׃ 10כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃ 11ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי׃ 12ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו׃ 13ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים׃

14ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו׃ 15אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם׃ כל אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

17ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל׃ 18ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו׃ 19כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל׃ 20ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם׃ 21]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות׃ 22]22-12[׃ 23כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו׃

24ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר׃ 25כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו׃ 26והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה׃ 27ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃ 28ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים׃ 29ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך׃ 30ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה׃

31וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים׃ 32ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו׃ 33ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו׃ 34ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח׃ 35וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה׃ 36ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז׃ 37וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים׃