1אחר הדברים האלה היה חג ליהודים ויעל ישוע ירושלים׃

2ובירושלים ברכה קרובה לשער הצאן ושמה בלשון עברית בית חסדא ולה חמשה אלמים׃ 3שמה שכבו חולים ועורים ופסחים ויבשי כח לרב והמה מיחלים לתנועת המים׃ כי מלאך ירד במועדו אל הברכה וירעש את מימיה והיה הירד ראשון אל תוכה אחרי התגעשו המים הוא נרפא מכל מחלה אשר דבקה בו׃ 5ואיש היה שם אשר חלה חליו זה שלשים ושמנה שנה׃ 6וירא אתו ישוע שכב וידע כי ארכו לו ימי חליו ויאמר אליו התחפץ להרפא׃ 7ויען החולה אדני אין איש אתי אשר ישליכני בהרעש המים אל הברכה ובטרם אבא וירד אחר לפני׃ 8ויאמר אליו ישוע קום שא את משכבך והתהלך׃ 9וכרגע שב האיש לאיתנו וישא את משכבו ויתהלך והיום ההוא יום שבת היה׃ 10ויאמרו היהודים אל האיש הנרפא שבת היום אסור לך לשאת את משכבך׃ 11ויען אתם לאמר האיש אשר החלימני הוא אמר אלי שא את משכבך והתהלך׃ 12וישאלהו מי זה האיש אשר אמר לך שא את משכבך והתהלך׃ 13והנרפא לא ידע מי הוא כי סר ישוע וילך בהיות המון רב במקום ההוא׃ 14ויהי אחרי כן וימצאהו ישוע בבית המקדש ויאמר אליו הנה נרפא לך אל תוסיף לחטא פן תאנה אליך רעה גדולה מזאת׃ 15וילך האיש ויגד ליהודים כי ישוע הוא אשר רפאו׃

16ועל כן רדפו היהודים את ישוע ויבקשו המיתו על כי עשה כזאת בשבת׃ 17ויען אתם ישוע אבי פעל עד עתה וגם אנכי פעל׃

18אז יוסיפו היהודים לבקש את נפשו כי מלבד אשר חלל את השבת עוד אמר כי האלהים הוא אביו וידמה לאלהים׃

19ויען ישוע ויאמר אליהם אמן אמן אני אמר לכם לא יוכל הבן לעשות דבר מנפשו בלתי את אשר יראה את אביו עשה כי את אשר עשה הוא גם הבן יעשה כמהו׃ 20כי האב אהב את הבן ומראה אתו כל אשר יעשה ועוד מעשים גדולים מאלה יראהו למען תתמהו׃ 21כי כאשר האב יעיר ויחיה את המתים כן גם הבן יחיה את אשר יחפץ׃ 22כי האב לא ידין איש כי אם כל המשפט נתן לבן למען יכבדו כלם את הבן כאשר יכבדו את האב׃ 23מי אשר לא יכבד את הבן גם את האב אשר שלחו איננו מכבד׃

24אמן אמן אני אמר לכם השמע דברי ומאמין לשלחי יש לו חיי עולמים ולא יבא במשפט כי עבר ממות לחיים׃

25אמן אמן אני אמר לכם כי תבוא שעה ועתה היא אשר ישמעו המתים את קול בן האלהים והשמעים חיה יחיו׃ 26כי כאשר לאב יש חיים בעצמו כן נתן גם לבן להיות לו חיים בעצמו׃ 27ואף שלטן נתן לו לעשות משפט כי בן אדם הוא׃ 28אל תתמהו על זאת כי הנה שעה באה אשר כל שכני קבר את קולו ישמעון׃ 29ויצאו עשי הטוב לתקומת החיים ועשי הרע לתקומת המשפט׃

30לא אוכל לעשות דבר מנפשי כאשר אשמע כן אשפט ומשפטי משפט צדק כי לא אבקש רצוני כי אם רצון האב אשר שלחני׃

31אם אנכי מעיד עלי עדותי איננה נאמנה׃ 32יש אחר המעיד עלי וידעתי כי עדותו אשר הוא מעיד עלי נאמנה היא׃

33אתם שלחתם אל יוחנן והוא העיד על האמת׃ 34ואני אינני לקח עדות מאדם אך אמרתי זאת למען תושעון׃ 35הוא היה הנר הדלק והמאיר ואתם רציתם לשוש כשעה לאורו׃

36ואני יש לי עדות גדולה מעדות יוחנן כי המעשים אשר נתן לי אבי להשלימם המעשים האלה אשר אני עשה מעידים עלי כי האב שלחני׃

37והאב אשר שלחני הוא מעיד עלי ואתם את קולו לא שמעתם מעולם ותמונתו לא ראיתם׃ 38ודברו איננו שכן בקרבכם כי אינכם מאמינים לשלוחו׃

39דרשו בכתובים אשר תחשבו שיש לכם חיי עולמים בהם והמה המעידים עלי׃ 40ואתם אינכם אבים לבוא אלי להיות לכם חיים׃ 41לא אקח כבוד מבני אדם׃ 42אכן ידעתי אתכם כי אין אהבת אלהים בקרבכם׃ 43אני הנה באתי בשם אבי ולא קבלתם אתו ואם יבא אחר בשם עצמו אתו תקבלו׃ 44איך תוכלו להאמין אתם הלקחים כבוד איש מרעהו ואת הכבוד אשר מאת האלהים היחיד לא תבקשו׃ 45אל תחשבו כי אנכי אטען עליכם לפני אבי משה הוא הטען עליכם אשר לו תיחלו׃ 46כי לו האמנתם למשה גם לי תאמינו כי הוא כתב עלי׃ 47ואם לכתביו אינכם מאמינים איכה לדברי תאמינו׃