1ויען אליפז התימני ויאמר׃

2החכם יענה דעת רוח וימלא קדים בטנו׃

3הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא יועיל בם׃

4אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל׃

5כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים׃

6ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך׃

7הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת׃

8הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה׃

9מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא׃

10גם שב גם ישיש בנו כביר מאביך ימים׃

11המעט ממך תנחמות אל ודבר לאט עמך׃

12מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך׃

13כי תשיב אל אל רוחך והצאת מפיך מלין׃

14מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה׃

15הן בקדשו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו׃

16אף כי נתעב ונאלח איש שתה כמים עולה׃

17אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה׃

18אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם׃

19להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם׃

20כל ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ׃

21קול פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו׃

22לא יאמין שוב מני חשך וצפו הוא אלי חרב׃

23נדד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך׃

24יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור׃

25כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר׃

26ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו׃

27כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל׃

28וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים׃

29לא יעשר ולא יקום חילו ולא יטה לארץ מנלם׃

30לא יסור מני חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו׃

31אל יאמן בשו נתעה כי שוא תהיה תמורתו׃

32בלא יומו תמלא וכפתו לא רעננה׃

33יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו׃

34כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד׃

35הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה׃