1 ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי ביהוה רמה קרני ביהוה רחב פי על־אויבי כי שמחתי בישועתך׃

2 אין־קדוש כיהוה כי אין בלתך ואין צור כאלהינו׃

3 אל־תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות יהוה [ולא כ] (ולו ק) נתכנו עללות׃

4 קשת גברים חתים ונכשלים אזרו חיל׃

5 שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד־עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה׃

6 יהוה ממית ומחיה מוריד שאול ויעל׃

7 יהוה מוריש ומעשיר משפיל אף־מרומם׃

8 מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון להושיב עם־נדיבים וכסא כבוד ינחלם כי ליהוה מצקי ארץ וישת עליהם תבל׃

9 רגלי [חסידו כ] (חסידיו ק) ישמר ורשעים בחשך ידמו כי־לא בכח יגבר־איש׃

10 יהוה יחתו [מריבו כ] (מריביו ק) [עלו כ] (עליו ק) בשמים ירעם יהוה ידין אפסי־ארץ ויתן־עז למלכו וירם קרן משיחו׃ פ

11 וילך אלקנה הרמתה על־ביתו והנער היה משרת את־יהוה את־פני עלי הכהן׃

12 ובני עלי בני בליעל לא ידעו את־יהוה׃ 13 ומשפט הכהנים את־העם כל־איש זבח זבח ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש־השנים בידו׃ 14 והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו ככה יעשו לכל־ישראל הבאים שם בשלה׃ 15 גם בטרם יקטרון את־החלב ובא ׀ נער הכהן ואמר לאיש הזבח תנה בשר לצלות לכהן ולא־יקח ממך בשר מבשל כי אם־חי׃ 16 ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח־לך כאשר תאוה נפשך ואמר ׀ [לו כ] (לא ק) כי עתה תתן ואם־לא לקחתי בחזקה׃ 17 ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את־פני יהוה כי נאצו האנשים את מנחת יהוה׃

18 ושמואל משרת את־פני יהוה נער חגור אפוד בד׃ 19 ומעיל קטן תעשה־לו אמו והעלתה לו מימים ׀ ימימה בעלותה את־אישה לזבח את־זבח הימים׃ 20 וברך עלי את־אלקנה ואת־אשתו ואמר ישם יהוה לך זרע מן־האשה הזאת תחת השאלה אשר שאל ליהוה והלכו למקמו׃

21 כי־פקד יהוה את־חנה ותהר ותלד שלשה־בנים ושתי בנות ויגדל הנער שמואל עם־יהוה׃ ס

22 ועלי זקן מאד ושמע את כל־אשר יעשון בניו לכל־ישראל ואת אשר־ישכבון את־הנשים הצבאות פתח אהל מועד׃ 23 ויאמר להם למה תעשון כדברים האלה אשר אנכי שמע את־דבריכם רעים מאת כל־העם אלה׃ 24 אל בני כי לוא־טובה השמעה אשר אנכי שמע מעברים עם־יהוה׃ 25 אם־יחטא איש לאיש ופללו אלהים ואם ליהוה יחטא־איש מי יתפלל־לו ולא ישמעו לקול אביהם כי־חפץ יהוה להמיתם׃

26 והנער שמואל הלך וגדל וטוב גם עם־יהוה וגם עם־אנשים׃ ס

27 ויבא איש־אלהים אל־עלי ויאמר אליו כה אמר יהוה הנגלה נגליתי אל־בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה׃ 28 ובחר אתו מכל־שבטי ישראל לי לכהן לעלות על־מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד לפני ואתנה לבית אביך את־כל־אשי בני ישראל׃ 29 למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון ותכבד את־בניך ממני להבריאכם מראשית כל־מנחת ישראל לעמי׃ 30 לכן נאם־יהוה אלהי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד־עולם ועתה נאם־יהוה חלילה לי כי־מכבדי אכבד ובזי יקלו׃ 31 הנה ימים באים וגדעתי את־זרעך ואת־זרע בית אביך מהיות זקן בביתך׃ 32 והבטת צר מעון בכל אשר־ייטיב את־ישראל ולא־יהיה זקן בביתך כל־הימים׃ 33 ואיש לא־אכרית לך מעם מזבחי לכלות את־עיניך ולאדיב את־נפשך וכל־מרבית ביתך ימותו אנשים׃ 34 וזה־לך האות אשר יבא אל־שני בניך אל־חפני ופינחס ביום אחד ימותו שניהם׃ 35 והקימתי לי כהן נאמן כאשר בלבבי ובנפשי יעשה ובניתי לו בית נאמן והתהלך לפני־משיחי כל־הימים׃ 36 והיה כל־הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר־לחם ואמר ספחני נא אל־אחת הכהנות לאכל פת־לחם׃ ס