1ויען איוב ויאמר׃

2עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃

3זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃

4ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃

5אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃

6דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃

7הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃

8ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃

9כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃

10יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃

11ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃

12יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃

13אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃

14חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃

15גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃

16לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃

17רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃

18גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃

19תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃

20בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃

21חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃

22למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃

23מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃

24בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃

25ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃

26ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃

27אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃

28כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃

29גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃