1ויאמר יהוה אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו׃ 2כי אם לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו׃ 3ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא׃ 4לא יטמא בעל בעמיו להחלו׃ 5לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת׃ 6קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את אשי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם והיו קדש׃ 7אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלהיו׃ 8וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה לך כי קדוש אני יהוה מקדשכם׃ 9ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף׃

10והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבש את הבגדים את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם׃ 11ועל כל נפשת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא׃ 12ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני יהוה׃ 13והוא אשה בבתוליה יקח׃ 14אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה׃ 15ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני יהוה מקדשו׃

16וידבר יהוה אל משה לאמר׃ 17דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו׃

18כי כל איש אשר בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע׃ 19או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד׃ 20או גבן או דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך׃ 21כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את אשי יהוה מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב׃ 22לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל׃ 23אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו ולא יחלל את מקדשי כי אני יהוה מקדשם׃ 24וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל׃