2 Kings 2:11-18 ▼

11 וַיְהִ֗י הֵ֣מָּה הֹלְכִ֤ים הָלוֹךְ֙ וְדַבֵּ֔ר וְהִנֵּ֤ה רֶֽכֶב־ אֵשׁ֙ וְס֣וּסֵי אֵ֔שׁ וַיַּפְרִ֖דוּ בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֑ם וַיַּ֙עַל֙ אֵ֣לִיָּ֔הוּ בַּֽסְעָרָ֖ה הַשָּׁמָֽיִם׃

12 וֶאֱלִישָׁ֣ע רֹאֶ֗ה וְה֤וּא מְצַעֵק֙ אָבִ֣י ׀ אָבִ֗י רֶ֤כֶב יִשְׂרָאֵל֙ וּפָ֣רָשָׁ֔יו וְלֹ֥א רָאָ֖הוּ ע֑וֹד וַֽיַּחֲזֵק֙ בִּבְגָדָ֔יו וַיִּקְרָעֵ֖ם לִשְׁנַ֥יִם קְרָעִֽים׃

13 וַיָּ֙רֶם֙ אֶת־ אַדֶּ֣רֶת אֵלִיָּ֔הוּ אֲשֶׁ֥ר נָפְלָ֖ה מֵעָלָ֑יו וַיָּ֥שָׁב וַֽיַּעֲמֹ֖ד עַל־ שְׂפַ֥ת הַיַּרְדֵּֽן׃

14 וַיִּקַּח֩ אֶת־ אַדֶּ֨רֶת אֵלִיָּ֜הוּ אֲשֶׁר־ נָפְלָ֤ה מֵֽעָלָיו֙ וַיַּכֶּ֣ה אֶת־ הַמַּ֔יִם וַיֹּאמַ֕ר אַיֵּ֕ה יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֵלִיָּ֑הוּ אַף־ ה֣וּא ׀ וַיַּכֶּ֣ה אֶת־ הַמַּ֗יִם וַיֵּֽחָצוּ֙ הֵ֣נָּה וָהֵ֔נָּה וַֽיַּעֲבֹ֖ר אֱלִישָֽׁע׃

15 וַיִּרְאֻ֨הוּ בְנֵֽי־ הַנְּבִיאִ֤ים אֲשֶׁר־ בִּֽירִיחוֹ֙ מִנֶּ֔גֶד וַיֹּ֣אמְר֔וּ נָ֛חָה ר֥וּחַ אֵלִיָּ֖הוּ עַל־ אֱלִישָׁ֑ע וַיָּבֹ֙אוּ֙ לִקְרָאת֔וֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ־ ל֖וֹ אָֽרְצָה׃

16 וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֡יו הִנֵּה־ נָ֣א יֵֽשׁ־ אֶת־ עֲבָדֶיךָ֩ חֲמִשִּׁ֨ים אֲנָשִׁ֜ים בְּנֵֽי־ חַ֗יִל יֵ֣לְכוּ נָא֮ וִיבַקְשׁ֣וּ אֶת־ אֲדֹנֶיךָ֒ פֶּן־ נְשָׂאוֹ֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה וַיַּשְׁלִכֵ֙הוּ֙ בְּאַחַ֣ד הֶהָרִ֔ים א֖וֹ בְּאַחַ֣ת [הגיאות] (הַגֵּאָי֑וֹת) וַיֹּ֖אמֶר לֹ֥א תִשְׁלָֽחוּ׃

17 וַיִּפְצְרוּ־ ב֥וֹ עַד־ בֹּ֖שׁ וַיֹּ֣אמֶר שְׁלָ֑חוּ וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ חֲמִשִּׁ֣ים אִ֔ישׁ וַיְבַקְשׁ֥וּ שְׁלֹשָֽׁה־ יָמִ֖ים וְלֹ֥א מְצָאֻֽהוּ׃

18 וַיָּשֻׁ֣בוּ אֵלָ֔יו וְה֖וּא יֹשֵׁ֣ב בִּירִיח֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם הֲלֽוֹא־ אָמַ֥רְתִּי אֲלֵיכֶ֖ם אַל־ תֵּלֵֽכוּ׃