1ויען איוב ויאמר׃

2שמעו שמוע מלתי ותהי זאת תנחומתיכם׃

3שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג׃

4האנכי לאדם שיחי ואם מדוע לא תקצר רוחי׃

5פנו אלי והשמו ושימו יד על פה׃

6ואם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות׃

7מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל׃

8זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם׃

9בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם׃

10שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל׃

11ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון׃

12ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב׃

13יבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו׃

14ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו׃

15מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו׃

16הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני׃

17כמה נר רשעים ידעך ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו׃

18יהיו כתבן לפני רוח וכמץ גנבתו סופה׃

19אלוה יצפן לבניו אונו ישלם אליו וידע׃

20יראו עינו כידו ומחמת שדי ישתה׃

21כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו׃

22הלאל ילמד דעת והוא רמים ישפוט׃

23זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו׃

24עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה׃

25וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה׃

26יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם׃

27הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו׃

28כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים׃

29הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו׃

30כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו׃

31מי יגיד על פניו דרכו והוא עשה מי ישלם לו׃

32והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד׃

33מתקו לו רגבי נחל ואחריו כל אדם ימשוך ולפניו אין מספר׃

34ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר מעל׃