1כן יחשב איש אתנו כמשרתי המשיח וסכני רזי אל׃ 2הנה סוף דבר שלא יבקש מן הסכנים כי אם להמצא נאמן׃ 3ואני נקלה היא בעיני כי אתם דנים אתי או יום דין של בני אדם גם אני את נפשי לא אדין׃ 4כי אינני יודע בנפשי רע ובכל זאת לא אצדק כי הדן אתי הוא יהוה׃ 5על כן אל תשפטו שפוט לפני העת עד כי יבוא האדון אשר גם יוציא לאור את תעלמות החשך ויגלה את עצת הלבבות ואז תהיה תהלה לכל איש מאת האלהים׃

6ואת זאת אחי הסבתי על עצמי ועל אפולוס בעבורכם למען תלמדו בנו שלא יתחכם איש יותר ממה שכתוב פן תתגאו איש בשם איש לנגד רעהו׃ 7כי מי הפליא אותך ומה בידך אשר לא קבלתו ואם קבלתו למה תתהלל כאיש אשר לא קבל׃

8הן כבר שבעתם כבר עשרתם ובלעדינו מלכתם ולו מלכתם למען נמלך אתכם גם אנחנו׃ 9כי אחשב שהאלהים הציג אתנו השליחים שפלי השפלים כבני תמותה כי היינו לראוה לעולם גם למלאכים גם לבני אדם׃ 10אנחנו סכלים למען המשיח ואתם חכמים במשיח אנחנו חלשים ואתם גבורים אתם נכבדים ואנחנו נקלים׃ 11ועד השעה הזאת הננו רעבים גם צמאים וערמים ומכים באגרף ואין מנוח לנו׃ 12ויגעים אנחנו בעמל ידינו קללונו ונברך חרפונו ונסבל׃ 13גדפו אתנו ותנחנן ונהי כגללי העולם ולסחי לכלם עד עתה׃

14ולא לביש אתכם אני כתב הדברים האלה כי אם מזהיר אתכם כבני האהובים׃ 15כי גם אם היו לכם רבבות אמנים במשיח אין לכם אבות רבים כי אנכי הולדתי אתכם בישוע המשיח על ידי הבשורה׃ 16על כן אני מבקש מכם ללכת בעקבותי׃ 17ובעבור זאת שלחתי אליכם את טימותיוס בני האהוב והנאמן באדון והוא יזכיר לכם את דרכי במשיח כאשר מלמד אנכי בכל מקום בכל קהלה וקהלה׃ 18הן יש מתנשאים כאלו לא אבוא אליכם׃ 19אבל בוא אבוא אליכם בזמן קרוב אם ירצה האדון ואדעה לא את דברי המתרוממים כי אם את גבורתם׃ 20כי מלכות האלהים איננה בדבר שפתים כי אם בגבורה׃ 21ומה תחפצו הבוא אבוא אליכם בשבט או באהבה וברוח ענוה׃