1 בני אם־ערבת לרעך תקעת לזר כפיך׃

2 נוקשת באמרי־פיך נלכדת באמרי־פיך׃

3 עשה זאת אפוא ׀ בני והנצל כי באת בכף־רעך לך התרפס ורהב רעיך׃

4 אל־תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך׃

5 הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש׃ פ

6 לך־אל־נמלה עצל ראה דרכיה וחכם׃

7 אשר אין־לה קצין שטר ומשל׃

8 תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה׃

9 עד־מתי עצל ׀ תשכב מתי תקום משנתך׃

10 מעט נות מעט תנומות מעט ׀ חבק ידים לשכב׃

11 ובא־כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן׃ פ

12 אדם בליעל איש און הולך עקשות פה׃

13 קרץ בעיניו מלל ברגלו מרה באצבעתיו׃

14 תהפכות ׀ בלבו חרש רע בכל־עת [מדנים כ] (מדינים ק) ישלח׃

15 על־כן פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא׃ פ

16 שש־הנה שנא יהוה ושבע [תועבות כ] (תועבת ק) נפשו׃

17 עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם־נקי׃

18 לב חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה׃

19 יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים׃ פ

20 נצר בני מצות אביך ואל־תטש תורת אמך׃

21 קשרם על־לבך תמיד ענדם על־גרגרתך׃

22 בהתהלכך ׀ תנחה אתך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך׃

23 כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר׃

24 לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה׃

25 אל־תחמד יפיה בלבבך ואל־תקחך בעפעפיה׃

26 כי בעד־אשה זונה עד־ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד׃ פ

27 היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה׃

28 אם־יהלך איש על־הגחלים ורגליו לא תכוינה׃

29 כן הבא אל־אשת רעהו לא ינקה כל־הנגע בה׃

30 לא־יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב׃

31 ונמצא ישלם שבעתים את־כל־הון ביתו יתן׃

32 נאף אשה חסר־לב משחית נפשו הוא יעשנה׃

33 נגע־וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה׃

34 כי־קנאה חמת־גבר ולא־יחמול ביום נקם׃

35 לא־ישא פני כל־כפר ולא־יאבה כי תרבה־שחד׃ פ