1בימים ההם בא יוחנן המטביל ויהי קרא במדבר יהודה לאמר׃ 2שובו כי מלכות השמים הגיעה׃

3הלא זה הוא אשר נבא עליו ישעיהו הנביא לאמר קול קורא במדבר פנו דרך יהוה ישרו מסלותיו׃

4והוא יוחנן לבושו שער גמלים ואזור עור במתניו ומאכלו חגבים ודבש היער׃ 5ויצאו אליו ישבי ירושלים וכל יהודה וכל ככר הירדן׃ 6ויטבלו על ידו בירדן מתודים את חטאתם׃

7ויהי כראותו רבים מן הפרושים והצדוקים נגשים לטבילתו ויאמר להם ילדי הצפעונים מי השכיל אתכם להמלט מן הקצף הבא׃ 8לכן עשו פרי הראוי לתשובה׃ 9ואל תחשבו בלבבכם לאמר אברהם הוא אבינו כי אני אמר לכם כי מן האבנים האלה יכול האלהים להקים בנים לאברהם׃ 10וכבר הושם הגרזן על שרש העצים והנה כל עץ אשר איננו עשה פרי טוב יגדע וישלך באש׃

11הן אנכי טובל אתכם במים לתשובה והבא אחרי חזק הוא ממני אשר אינני כדי לשאת נעליו והוא יטבל אתכם ברוח הקדש ובאש׃ 12אשר בידו המזרה וזרה את גרנו ואסף את דגנו אל אוצרו ואת המץ ישרפנו באש אשר לא תכבה׃

13ויבא ישוע מן הגליל הירדנה אל יוחנן להטבל על ידו׃ 14ויוחנן חשך אותו לאמר אני צריך להטבל על ידך ואתה בא אלי׃ 15ויען ישוע ויאמר אליו הניחה לי כי כן נאוה לנו למלא כל הצדקה וינח לו׃ 16ויהי כאשר נטבל ישוע וימהר לעלות מן המים והנה נפתחו לו השמים וירא את רוח אלהים יורדת כיונה ונחה עליו׃ 17והנה קול מן השמים אומר זה בני ידידי אשר רצתה נפשי בו׃