1 אל־תקנא באנשי רעה ואל־ [תתאו כ] (תתאיו ק) להיות אתם׃

2 כי־שד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה׃

3 בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן׃

4 ובדעת חדרים ימלאו כל־הון יקר ונעים׃

5 גבר־חכם בעוז ואיש־דעת מאמץ־כח׃

6 כי בתחבלות תעשה־לך מלחמה ותשועה ברב יועץ׃

7 ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח־פיהו׃

8 מחשב להרע לו בעל־מזמות יקראו׃

9 זמת אולת חטאת ותועבת לאדם לץ׃

10 התרפית ביום צרה צר כחכה׃

11 הצל לקחים למות ומטים להרג אם־תחשוך׃

12 כי־תאמר הן לא־ידענו זה ה‍לא־תכן לבות ׀ הוא־יבין ונצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו׃

13 אכל־בני דבש כי־טוב ונפת מתוק על־חכך׃

14 כן ׀ דעה חכמה לנפשך אם־מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת׃ פ

15 אל־תארב רשע לנוה צדיק אל־תשדד רבצו׃

16 כי שבע ׀ יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה׃

17 בנפל [אויביך כ] (אויבך ק) אל־תשמח ובכשלו אל־יגל לבך׃

18 פן־יראה יהוה ורע בעיניו והשיב מעליו אפו׃

19 אל־תתחר במרעים אל־תקנא ברשעים׃

20 כי ׀ לא־תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך׃

21 ירא־את־יהוה בני ומלך עםש־ונים אל־תתערב׃

22 כי־פתאם יקום אידם ופיד ניהם מי יודע׃ ס

23 גם־אלה לחכמים הכר־פנים במשפט בל־טוב׃

24 אמר ׀ לרשע צדיק אתה יקבהו עמים יזעמוהו לאמים׃

25 ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת־טוב׃

26 שפתים ישק משיב דברים נכחים׃

27 הכן בחוץ ׀ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך׃ פ

28 אל־תהי עד־חנם ברעך והפתית בשפתיך׃

29 אל־תאמר כאשר עשה־לי כן אעשה־לו אשיב לאיש כפעלו׃

30 על־שדה איש־עצל עברתי ועל־כרם אדם חסר־לב׃

31 והנה עלה כלו ׀ קמשנים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה׃

32 ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר׃

33 מעט נות מעט תנומות מעט ׀ חבק ידים לשכב׃

34 ובא־מתהלך רישך ומחסריך כאיש מגן׃ פ