1 אל־תקנא באנשי רעה ואל־ [תתאו כ] (תתאיו ק) להיות אתם׃
2 כי־שד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה׃
3 בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן׃
4 ובדעת חדרים ימלאו כל־הון יקר ונעים׃
5 גבר־חכם בעוז ואיש־דעת מאמץ־כח׃
6 כי בתחבלות תעשה־לך מלחמה ותשועה ברב יועץ׃
7 ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח־פיהו׃
8 מחשב להרע לו בעל־מזמות יקראו׃
9 זמת אולת חטאת ותועבת לאדם לץ׃
10 התרפית ביום צרה צר כחכה׃
11 הצל לקחים למות ומטים להרג אם־תחשוך׃
12 כי־תאמר הן לא־ידענו זה הלא־תכן לבות ׀ הוא־יבין ונצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו׃
13 אכל־בני דבש כי־טוב ונפת מתוק על־חכך׃
14 כן ׀ דעה חכמה לנפשך אם־מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת׃ פ
15 אל־תארב רשע לנוה צדיק אל־תשדד רבצו׃
16 כי שבע ׀ יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה׃
17 בנפל [אויביך כ] (אויבך ק) אל־תשמח ובכשלו אל־יגל לבך׃
18 פן־יראה יהוה ורע בעיניו והשיב מעליו אפו׃
19 אל־תתחר במרעים אל־תקנא ברשעים׃
20 כי ׀ לא־תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך׃
21 ירא־את־יהוה בני ומלך עםש־ונים אל־תתערב׃
22 כי־פתאם יקום אידם ופיד ניהם מי יודע׃ ס
23 גם־אלה לחכמים הכר־פנים במשפט בל־טוב׃
24 אמר ׀ לרשע צדיק אתה יקבהו עמים יזעמוהו לאמים׃
25 ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת־טוב׃
26 שפתים ישק משיב דברים נכחים׃
27 הכן בחוץ ׀ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך׃ פ
28 אל־תהי עד־חנם ברעך והפתית בשפתיך׃
29 אל־תאמר כאשר עשה־לי כן אעשה־לו אשיב לאיש כפעלו׃
30 על־שדה איש־עצל עברתי ועל־כרם אדם חסר־לב׃
31 והנה עלה כלו ׀ קמשנים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה׃
32 ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר׃
33 מעט נות מעט תנומות מעט ׀ חבק ידים לשכב׃
34 ובא־מתהלך רישך ומחסריך כאיש מגן׃ פ