1 לכל זמן ועת לכל־חפץ תחת השמים׃ ס

2 עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃

3 עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃

4 עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃

5 עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃

6 עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך׃

7 עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃

8 עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום׃ ס

9 מה־יתרון העושה באשר הוא עמל׃ 10 ראיתי את־הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃

11 את־הכל עשה יפה בעתו גם את־העלם נתן בלבם מבלי אשר לא־ימצא האדם את־המעשה אשר־עשה האלהים מראש ועד־סוף׃

12 ידעתי כי אין טוב בם כי אם־לשמוח ולעשות טוב בחייו׃ 13 וגם כל־האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל־עמלו מתת אלהים היא׃ 14 ידעתי כי כל־אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו׃ 15 מה־שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את־נרדף׃

16 ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע׃ 17 אמרתי אני בלבי את־הצדיק ואת־הרשע ישפט האלהים כי־עת לכל־חפץ ועל כל־המעשה שם׃ 18 אמרתי אני בלבי על־דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם־בהמה המה להם׃ 19 כי מקרה בני־האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן־הבהמה אין כי הכל הבל׃ 20 הכל הולך אל־מקום אחד הכל היה מן־העפר והכל שב אל־העפר׃ 21 מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃ 22 וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי־הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו׃