ויק11

1 וידבר ה' אל-משה ואל-אהרן לאמר אלהם . 2 דברו אל-בני ישראל לאמר: זאת החיה אשר תאכלו מכל-הבהמה אשר על-הארץ. 3 כל מפרסת [פרס] פרסה ושסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו. 4 אך את-זה לא תואכלו ממעלי הגרה וממפרסי הפרסה: את-הגמל כי-מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם. 5 ואת-השפן כי-מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס טמא הוא לכם. 6 ואת-הארנבת כי-מעלת גרה הוא ופרסה לא הפריסה טמאה הוא לכם. 7 ואת-החזיר כי-מפריס פרסה הוא ושוסע שסע פרסה והוא גרה לא-יגר טמא הוא לכם. 8 מבשרם לא תואכלו ובנבלתם לא תגעו טמאים הם לכם. 9 את-זה תואכלו מכול אשר במים: כל אשר-לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אתם תואכלו. 10 וכול אשר אֵין-לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכול שרץ המים ומכול נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם. 11 ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תואכלו ואת-נבלתם תשקצו. 12 כל אשר אין-לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא לכם. 13 ואת-אלה תשקצו מן-העוף לא יאכלו שקץ הם: את-הנשר ואת-הפרס ואת העזניה. 14 ואת-הדאה ואת-האיה למינה. 15 את כל-עורב למינו. 16 ואת בת היענה ואת-התחמס ואת-השחף ואת-הנץ למינהו. 17 ואת-הכוס ואת-השלך ואת-הינשוף. 18 ואת-התנשמת ואת-הקאת ואת-הרחם. 19 ואת החסידה האנפה למינה ואת-הדוכיפת ואת-העטלף. 20 כל שרץ העוף ההולך על-ארבע שקץ הוא לכם. 21 אך את-זה תואכלו מכל שרץ העוף ההולך על-ארבע: אשר-לא (לו) כרעים ממעל לרגליו לנתר בהן על-הארץ. 22 את-אלה מהם תואכלו את-הארבה למינו ואת-הסלעם למינהו ואת-החרגול למינהו ואת-החגב למינהו. 23 וכל שרץ העוף אשר-לו ארבע רגלים שקץ הוא לכם. 24 ולאלה תטמאו כל-הנוגע בנבלתם יטמא עד-הערב. 25 וכל-הנושא מנבלתם יכבס בגדיו וטמא עד-הערב. 26 לכל-הבהמה אשר הוא מפרסת פרסה ושסע איננה שוסעת וגרה איננה מעלה טמאים הם לכם כל-הנוגע בהם יטמא. 27 וכל הולך על-כפיו בכל-החיה ההולכת על-ארבע טמאים הם לכם כל-הנוגע בנבלתם יטמא עד-הערב. 28 והנושא את-נבלתם יכבס בגדיו וטמא עד-הערב טמאים המה לכם. 29 וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על-הארץ: החולד והעכבר והצב למינהו. 30 והאנקה והכוח והלטאה והחומט והתנשמת. 31 אלה הטמאים לכם בכל-השרץ כל-הנוגע בהם במותם יטמא עד-הערב. 32 וכל אשר-יפול-עליו מהם במותם יטמא מכל-כלי-עץ או בגד או-עור או שק כל-כלי אשר-יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד-הערב וטהר. 33 וכל-כלי-חרש אשר-יפול מהם אל-תוכו: כל אשר בתוכו יטמא ואותו תשבורו. 34 מכל-האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא וכל-משקה אשר ישתה בכל-כלי יטמא. 35 וכל אשר-יפול מנבלתם עליו יטמא תנור וכירים יותץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם. 36 אך מעין ובור מקוה-מים יהיה טהור ונוגע בנבלתם יטמא. 37 וכי יפול מנבלתם על-כל-זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא. 38 וכי יותן-מים על-זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם. 39 וכי ימות מן-הבהמה אשר-היא לכם לאכלה הנוגע בנבלתה יטמא עד-הערב. 40 והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד-הערב והנושא את-נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד-הערב. 41 וכל-השרץ השורץ על-הארץ שקץ הוא לא יאכל. 42 כל הולך על-גחון וכל הולך על-ארבע עד כל-מרבה רגלים לכל-השרץ השורץ על-הארץ לא תואכלום כי-שקץ הם. 43 אל-תשקצו את-נפשותיכם בכל-השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם. 44 כי אני ה' אלוקיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ולא תטמאו את-נפשותיכם בכל-השרץ הרומש על-הארץ. 45 כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים והייתם קדושים כי קדוש אני. 46 זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרומשת במים ולכל-נפש השורצת על-הארץ. 47 להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל.