9וידבר שר המשקים את־פרעה לאמר את־חטאי אני מזכיר היום׃ 10פרעה קצף על־עבדיו ויתן אתי במשמר בית שר הטבחים אתי ואת שר האפים׃ 11ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש כפתרון חלמו חלמנו׃ 12ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר־לו ויפתר־לנו את־חלמתינו איש כחלמו פתר׃ 13ויהי כאשר פתר־לנו כן היה אתי השיב על־כני ואתו תלה׃

14וישלח פרעה ויקרא את־יוסף ויריצהו מן־הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל־פרעה׃ 15ויאמר פרעה אל־יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו׃ 16ויען יוסף את־פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את־שלום פרעה׃ 17וידבר פרעה אל־יוסף בחלמי הנני עמד על־שפת היאר׃ 18והנה מן־היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו׃ 19והנה שבע־פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר לא־ראיתי כהנה בכל־ארץ מצרים לרע׃ 20ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת׃ 21ותבאנה אל־קרבנה ולא נודע כי־באו אל־קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ׃ 22וארא בחלמי והנה ׀ שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות׃ 23והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים צמחות אחריהם׃ 24ותבלען השבלים הדקת את שבע השבלים הטבות ואמר אל־החרטמים ואין מגיד לי׃

25ויאמר יוסף אל־פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה׃ 26שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלים הטבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא׃ 27ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים יהיו שבע שני רעב׃ 28הוא הדבר אשר דברתי אל־פרעה אשר האלהים עשה הראה את־פרעה׃ 29הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל־ארץ מצרים׃ 30וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל־השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את־הארץ׃ 31ולא־יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי־כן כי־כבד הוא מאד׃ 32ועל השנות החלום אל־פרעה פעמים כי־נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו׃ 33ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על־ארץ מצרים׃ 34יעשה פרעה ויפקד פקדים על־הארץ וחמש את־ארץ מצרים בשבע שני השבע׃ 35ויקבצו את־כל־אכל השנים הטבת הבאת האלה ויצברו־בר תחת יד־פרעה אכל בערים ושמרו׃ 36והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא־תכרת הארץ ברעב׃

37וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל־עבדיו׃

38ויאמר פרעה אל־עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו׃ 39ויאמר פרעה אל־יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את־כל־זאת אין־נבון וחכם כמוך׃ 40אתה תהיה על־ביתי ועל־פיך ישק כל־עמי רק הכסא אגדל ממך׃ 41ויאמר פרעה אל־יוסף ראה נתתי אתך על כל־ארץ מצרים׃ 42ויסר פרעה את־טבעתו מעל ידו ויתן אתה על־יד יוסף וילבש אתו בגדי־שש וישם רבד הזהב על־צוארו׃ 43וירכב אתו במרכבת המשנה אשר־לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל־ארץ מצרים׃ 44ויאמר פרעה אל־יוסף אני פרעה ובלעדיך לא־ירים איש את־ידו ואת־רגלו בכל־ארץ מצרים׃ 45ויקרא פרעה שם־יוסף צפנת פענח ויתן־לו את־אסנת בת־פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על־ארץ מצרים׃

46ויוסף בן־שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך־מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל־ארץ מצרים׃ 47ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים׃ 48ויקבץ את־כל־אכל ׀ שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ויתן־אכל בערים אכל שדה־העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה׃ 49ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי־חדל לספר כי־אין מספר׃

50וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה־לו אסנת בת־פוטי פרע כהן און׃ 51ויקרא יוסף את־שם הבכור מנשה כי־נשני אלהים את־כל־עמלי ואת כל־בית אבי׃ 52ואת שם השני קרא אפרים כי־הפרני אלהים בארץ עניי׃

53ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים׃ 54ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל־הארצות ובכל־ארץ מצרים היה לחם׃ 55ותרעב כל־ארץ מצרים ויצעק העם אל־פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל־מצרים לכו אל־יוסף אשר־יאמר לכם תעשו׃ 56והרעב היה על כל־פני הארץ ויפתח יוסף את־כל־אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים׃ 57וכל־הארץ באו מצרימה לשבר אל־יוסף כי־חזק הרעב בכל־הארץ׃