1 משא דבר־יהוה על־ישראל נאם־יהוה נטה שמים ויסד ארץ ויצר רוח־אדם בקרבו׃ פ

2 הנה אנכי שם את־ירושלם סף־רעל לכל־העמים סביב וגם על־יהודה יהיה במצור על־ירושלם׃ 3 והיה ביום־ההוא אשים את־ירושלם אבן מעמסה לכל־העמים כל־עמסיה שרוט ישרטו ונאספו עליה כל גויי הארץ׃ 4 ביום ההוא נאם־יהוה אכה כל־סוס בתמהון ורכבו בשגעון ועל־בית יהודה אפקח את־עיני וכל סוס העמים אכה בעורון׃ 5 ואמרו אלפי יהודה בלבם אמצה לי ישבי ירושלם ביהוה צבאות אלהיהם׃

6 ביום ההוא אשים את־אלפי יהודה ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר ואכלו על־ימין ועל־שמאול את־כל־העמים סביב וישבה ירושלם עוד תחתיה בירושלם׃ פ 7 והושיע יהוה את־אהלי יהודה בראשנה למען לא־תגדל תפארת בית־דויד ותפארת ישב ירושלם על־יהודה׃ 8 ביום ההוא יגן יהוה בעד יושב ירושלם והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד ובית דויד כאלהים כמלאך יהוה לפניהם׃ 9 והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את־כל־הגוים הבאים על־ירושלם׃

10 ושפכתי על־בית דויד ועל ׀ יושב ירושלם רוח חן ותחנונים והביטו אלי את אשר־דקרו וספדו עליו כמספד על־היחיד והמר עליו כהמר על־הבכור׃ 11 ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדד־רמון בבקעת מגדון׃ 12 וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית־דויד לבד ונשיהם לבד משפחת בית־נתן לבד ונשיהם לבד׃ 13 משפחת בית־לוי לבד ונשיהם לבד משפחת השמעי לבד ונשיהם לבד׃ 14 כל המשפחות הנשארות משפחת משפחת לבד ונשיהם לבד׃ ס