1 ויהי מימים בימי קציר־חטים ויפקד שמשון את־אשתו בגדי עזים ויאמר אבאה אל־אשתי החדרה ולא־נתנו אביה לבוא׃ 2 ויאמר אביה אמר אמרתי כי־שנא שנאתה ואתננה למרעך הלא אחתה הקטנה טובה ממנה תהי־נא לך תחתיה׃ 3 ויאמר להם שמשון נקיתי הפעם מפלשתים כי־עשה אני עמם רעה׃ 4 וילך שמשון וילכד שלש־מאות שועלים ויקח לפדים ויפן זנב אל־זנב וישם לפיד אחד בין־שני הזנבות בתוך׃ 5 ויבער־אש בלפידים וישלח בקמות פלשתים ויבער מגדיש ועד־קמה ועד־כרם זית׃ 6 ויאמרו פלשתים מי עשה זאת ויאמרו שמשון חתן התמני כי לקח את־אשתו ויתנה למרעהו ויעלו פלשתים וישרפו אותה ואת־אביה באש׃ 7 ויאמר להם שמשון אם־תעשון כזאת כי אם־נקמתי בכם ואחר אחדל׃ 8 ויך אותם שוק על־ירך מכה גדולה וירד וישב בסעיף סלע עיטם׃ ס

9 ויעלו פלשתים ויחנו ביהודה וינטשו בלחי׃ 10 ויאמרו איש יהודה למה עליתם עלינו ויאמרו לאסור את־שמשון עלינו לעשות לו כאשר עשה לנו׃ 11 וירדו שלשת אלפים איש מיהודה אל־סעיף סלע עיטם ויאמרו לשמשון הלא ידעת כי־משלים בנו פלשתים ומה־זאת עשית לנו ויאמר להם כאשר עשו לי כן עשיתי להם׃ 12 ויאמרו לו לאסרך ירדנו לתתך ביד־פלשתים ויאמר להם שמשון השבעו לי פן־תפגעון בי אתם׃ 13 ויאמרו לו לאמר לא כי־אסר נאסרך ונתנוך בידם והמת לא נמיתך ויאסרהו בשנים עבתים חדשים ויעלוהו מן־הסלע׃

14 הוא־בא עד־לחי ופלשתים הריעו לקראתו ותצלח עליו רוח יהוה ותהיינה העבתים אשר על־זרועותיו כפשתים אשר בערו באש וימסו אסוריו מעל ידיו׃ 15 וימצא לחי־חמור טריה וישלח ידו ויקחה ויך־בה אלף איש׃

16 ויאמר שמשון בלחי החמור חמור חמרתים בלחי החמור הכיתי אלף איש׃

17 ויהי ככלתו לדבר וישלך הלחי מידו ויקרא למקום ההוא רמת לחי׃ 18 ויצמא מאד ויקרא אל־יהוה ויאמר אתה נתת ביד־עבדך את־התשועה הגדלה הזאת ועתה אמות בצמא ונפלתי ביד הערלים׃ 19 ויבקע אלהים את־המכתש אשר־בלחי ויצאו ממנו מים וישת ותשב רוחו ויחי על־כן ׀ קרא שמה עין הקורא אשר בלחי עד היום הזה׃ 20 וישפט את־ישראל בימי פלשתים עשרים שנה׃ פ