1 למואב כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל־נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה׃
2 אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם־מדמן תדמי אחריך תלך חרב׃
3 קול צעקה מחרונים שד ושבר גדול׃
4 נשברה מואב השמיעו זעקה [צעוריה כ] (צעיריה׃ ק)
5 כי מעלה [הלחות כ] (הלוחית ק) בבכי יעלה־בכי כי במורד חורנים צרי צעקת־שבר שמעו׃
6 נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר׃
7 כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם־את תלכדי ויצא [כמיש כ] (כמוש ק) בגולה כהניו ושריו [יחד כ] (יחדיו׃ ק)
8 ויבא שדד אל־כל־עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר אשר אמר יהוה׃
9 תנו־ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן׃
10 ארור עשה מלאכת יהוה רמיה וארור מנע חרבו מדם׃
11 שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל־שמריו ולא־הורק מכלי אל־כלי ובגולה לא הלך על־כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר׃ ס
12 לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ושלחתי־לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו׃
13 ובש מואב מכמוש כאשר־בשו בית ישראל מבית אל מבטחם׃
14 איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי־חיל למלחמה׃
15 שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח נאם־המלך יהוה צבאות שמו׃
16 קרוב איד־מואב לבוא ורעתו מהרה מאד׃
17 נדו לו כל־סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה־עז מקל תפארה׃
18 רדי מכבוד [ישבי כ] (ושבי ק) בצמא ישבת בת־דיבון כי־שדד מואב עלה בך שחת מבצריך׃
19 אל־דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי־נס ונמלטה אמרי מה־נהיתה׃
20 הביש מואב כי־חתה [הילילי כ] (הילילו ׀ ק) [וזעקי כ] (וזעקו ק) הגידו בארנון כי שדד מואב׃
21 ומשפט בא אל־ארץ המישר אל־חלון ואל־יהצה ועל־ [מופעת כ] (מיפעת׃ ק)
22 ועל־דיבון ועל־נבו ועל־בית דבלתים׃
23 ועל קריתים ועל־בית גמול ועל־בית מעון׃
24 ועל־קריות ועל־בצרה ועל כל־ערי ארץ מואב הרחקות והקרבות׃
25 נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה נאם יהוה׃
26 השכירהו כי על־יהוה הגדיל וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם־הוא׃
27 ואם ׀ לוא השחק היה לך ישראל אם־בגנבים [נמצאה כ] (נמצא ק) כי־מדי דבריך בו תתנודד׃
28 עזבו ערים ושכנו בסלע ישבי מואב והיו כיונה תקנן בעברי פי־פחת׃
29 שמענו גאון־מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו׃
30 אני ידעתי נאם־יהוה עברתו ולא־כן בדיו לא־כן עשו׃
31 על־כן על־מואב איליל ולמואב כלה אזעק אל־אנשי קיר־חרש יהגה׃
32 מבכי יעזר אבכה־לך הגפן שבמה נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נגעו על־קיצך ועל־בצירך שדד נפל׃
33 ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב ויין מיקבים השבתי לא־ידרך הידד הידד לא הידד׃
34 מזעקת חשבון עד־אלעלה עד־יהץ נתנו קולם מצער עד־חרנים עגלת שלשיה כי גם־מי נמרים למשמות יהיו׃
35 והשבתי למואב נאם־יהוה מעלה במה ומקטיר לאלהיו׃
36 על־כן לבי למואב כחללים יהמה ולבי אל־אנשי קיר־חרש כחלילים יהמה על־כן יתרת עשה אבדו׃
37 כי כל־ראש קרחה וכל־זקן גרעה על כל־ידים גדדת ועל־מתנים שק׃
38 על כל־גגות מואב וברחבתיה כלה מספד כי־שברתי את־מואב ככלי אין־חפץ בו נאם־יהוה׃
39 איך חתה הילילו איך הפנה־ערף מואב בוש והיה מואב לשחק ולמחתה לכל־סביביו׃ ס
40 כי־כה אמר יהוה הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל־מואב׃
41 נלכדה הקריות והמצדות נתפשה והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה׃
42 ונשמד מואב מעם כי על־יהוה הגדיל׃
43 פחד ופחת ופח עליך יושב מואב נאם־יהוה׃
44 [הניס כ] (הנס ק) מפני הפחד יפל אל־הפחת והעלה מן־הפחת ילכד בפח כי־אביא אליה אל־מואב שנת פקדתם נאם־יהוה׃
45 בצל חשבון עמדו מכח נסים כי־אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון׃
46 אוי־לך מואב אבד עם־כמוש כי־לקחו בניך בשבי ובנתיך בשביה׃
47 ושבתי שבות־מואב באחרית הימים נאם־יהוה עד־הנה משפט מואב׃ ס
