1 שלחו־כר משל־ארץ מסלע מדברה אל־הר בת־ציון׃

2 והיה כעוף־נודד קן משלח תהיינה בנות מואב מעברת לארנון׃

3 [הביאו כ] (הביאי ק) עצה עשו פלילה שיתי כליל צלך בתוך צהרים סתרי נדחים נדד אל־תגלי׃

4 יגורו בך נדחי מואב הוי־סתר למו מפני שודד כי־אפס המץ כלה שד תמו רמס מן־הארץ׃

5 והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד שפט ודרש משפט ומהר צדק׃

6 שמענו גאון־מואב גא מאד גאותו וגאונו ועברתו לא־כן בדיו׃ ס

7 לכן ייליל מואב למואב כלה ייליל לאשישי קיר־חרשת תהגו אך־נכאים׃

8 כי שדמות חשבון אמלל גפן שבמה בעלי גוים הלמו שרוקיה עד־יעזר נגעו תעו מדבר שלחותיה נטשו עברו ים׃

9 על־כן אבכה בבכי יעזר גפן שבמה אריוך דמעתי חשבון ואלעלה כי על־קיצך ועל־קצירך הידד נפל׃

10 ונאסף שמחה וגיל מן־הכרמל ובכרמים לא־ירנן לא ירעע יין ביקבים לא־ידרך הדרך הידד השבתי׃

11 על־כן מעי למואב ככנור יהמו וקרבי לקיר חרש׃

12 והיה כי־נראה כי־נלאה מואב על־הבמה ובא אל־מקדשו להתפלל ולא יוכל׃

13 זה הדבר אשר דבר יהוה אל־מואב מאז׃ 14 ועתה דבר יהוה לאמר בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב בכל ההמון הרב ושאר מעט מזער לוא כביר׃ ס