1 ויהי בשתי עשרה שנה בשני־עשר חדש באחד לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃

2 בן־אדם שא קינה על־פרעה מלך־מצרים ואמרת אליו כפיר גוים נדמית ואתה כתנים בימים ותגח בנהרותיך ותדלח־מים ברגליך ותרפס נהרותם׃

3 כה אמר אדני יהוה ופרשתי עליך את־רשתי בקהל עמים רבים והעלוך בחרמי׃

4 ונטשתיך בארץ על־פני השדה אטילך והשכנתי עליך כל־עוף השמים והשבעתי ממך חית כל־הארץ׃

5 ונתתי את־בשרך על־ההרים ומלאתי הגאיות רמותך׃

6 והשקיתי ארץ צפתך מדמך אל־ההרים ואפקים ימלאון ממך׃

7 וכסיתי בכבותך שמים והקדרתי את־ככביהם מש בענן אכסנו וירח לא־יאיר אורו׃

8 כל־מאורי אור בשמים אקדירם עליך ונתתי חשך על־ארצך נאם אדני יהוה׃

9 והכעסתי לב עמים רבים בהביאי שברך בגוים על־ארצות אשר לא־ידעתם׃ 10 והשמותי עליך עמים רבים ומלכיהם ישערו עליך שער בעופפי חרבי על־פניהם וחרדו לרגעים איש לנפשו ביום מפלתך׃ ס

11 כי כה אמר אדני יהוה חרב מלך־בבל תבואך׃

12 בחרבות גבורים אפיל המונך עריצי גוים כלם ושדדו את־גאון מצרים ונשמד כל־המונה׃

13 והאבדתי את־כל־בהמתה מעל מים רבים ולא תדלחם רגל־אדם עוד ופרסות בהמה לא תדלחם׃

14 אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך נאם אדני יהוה׃

15 בתתי את־ארץ מצרים שממה ונשמה ארץ ממלאה בהכותי את־כל־יושבי בה וידעו כי־אני יהוה׃

16 קינה היא וקוננוה בנות הגוים תקוננה אותה על־מצרים ועל־כל־המונה תקוננה אותה נאם אדני יהוה׃ פ

17 ויהי בשתי עשרה שנה בחמשה עשר לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃ 18 בן־אדם נהה על־המון מצרים והורדהו אותה ובנות גוים אדרם אל־ארץ תחתיות את־יורדי בור׃

19 ממי נעמת רדה והשכבה את־ערלים׃

20 בתוך חללי־חרב יפלו חרב נתנה משכו אותה וכל־המוניה׃ 21 ידברו־לו אלי גבורים מתוך שאול את־עזריו ירדו שכבו הערלים חללי־חרב׃

22 שם אשור וכל־קהלה סביבותיו קברתיו כלם חללים הנפלים בחרב׃ 23 אשר נתנו קברתיה בירכתי־בור ויהי קהלה סביבות קברתה כלם חללים נפלים בחרב אשר־נתנו חתית בארץ חיים׃

24 שם עילם וכל־המונה סביבות קברתה כלם חללים הנפלים בחרב א‍שר־ירדו ערלים ׀ אל־ארץ תחתיות אשר נתנו חתיתם בארץ חיים וישאו כלמתם את־יורדי בור׃ 25 בתוך חללים נתנו משכב לה בכל־המונה סביבותיו קברתה כלם ערלים חללי־חרב כי־נתן חתיתם בארץ חיים וישאו כלמתם את־יורדי בור בתוך חללים נתן׃

26 שם משך תבל וכל־המונה סביבותיו קברותיה כלם ערלים מחללי חרב כי־נתנו חתיתם בארץ חיים׃ 27 ולא ישכבו את־גבורים נפלים מערלים אשר ירדו־שאול בכלי־מלחמתם ויתנו את־חרבותם תחת ראשיהם ותהי עונתם על־עצמותם כי־חתית גבורים בארץ חיים׃ 28 ואתה בתוך ערלים תשבר ותשכב את־חללי־חרב׃

29 שמה אדום מלכיה וכל־נשיאיה אשר־נתנו בגבורתם את־חללי־חרב המה את־ערלים ישכבו ואת־ירדי בור׃

30 שמה נסיכי צפון כלם וכל־צדני אשר־ירדו את־חללים בחתיתם מגבורתם בושים וישכבו ערלים את־חללי־חרב וישאו כלמתם את־יורדי בור׃

31 אותם יראה פרעה ונחם על־כל־ [המונה כ] (המונו ק) חללי־חרב פרעה וכל־חילו נאם אדני יהוה׃ 32 כי־נתתי את־ [חתיתו כ] (חתיתי ק) בארץ חיים והשכב בתוך ערלים את־חללי־חרב פרעה וכל־המונה נאם אדני יהוה׃ פ