1 ובן־הדד מלך־ארם קבץ את־כל־חילו ושלשים ושנים מלך אתו וסוס ורכב ויעל ויצר על־שמרון וילחם בה׃ 2 וישלח מלאכים אל־אחאב מלך־ישראל העירה׃ 3 ויאמר לו כה אמר בן־הדד כספך וזהבך לי־הוא ונשיך ובניך הטובים לי־הם׃ 4 ויען מלך־ישראל ויאמר כדברך אדני המלך לך אני וכל־אשר־לי׃ 5 וישבו המלאכים ויאמרו כה־אמר בן־הדד לאמר כי־שלחתי אליך לאמר כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תתן׃ 6 כי ׀ אם־כעת מחר אשלח את־עבדי אליך וחפשו את־ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל־מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו׃

7 ויקרא מלך־ישראל לכל־זקני הארץ ויאמר דעו־נא וראו כי רעה זה מבקש כי־שלח אלי לנשי ולבני ולכספי ולזהבי ולא מנעתי ממנו׃ 8 ויאמרו אליו כל־הזקנים וכל־העם אל־תשמע ולוא תאבה׃ 9 ויאמר למלאכי בן־הדד אמרו לאדני המלך כל אשר־שלחת אל־עבדך בראשנה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות וילכו המלאכים וישבהו דבר׃ 10 וישלח אליו בן־הדד ויאמר כה־יעשון לי אלהים וכה יוספו אם־ישפק עפר שמרון לשעלים לכל־העם אשר ברגלי׃ 11 ויען מלך־ישראל ויאמר דברו אל־יתהלל חגר כמפתח׃ 12 ויהי כשמע את־הדבר הזה והוא שתה הוא והמלכים בסכות ויאמר אל־עבדיו שימו וישימו על־העיר׃

13 והנה ׀ נביא אחד נגש אל־אחאב מלך־ישראל ויאמר כה אמר יהוה הראית את כל־ההמון הגדול הזה הנני נתנו בידך היום וידעת כי־אני יהוה׃ 14 ויאמר אחאב במי ויאמר כה־אמר יהוה בנערי שרי המדינות ויאמר מי־יאסר המלחמה ויאמר אתה׃ 15 ויפקד את־נערי שרי המדינות ויהיו מאתים שנים ושלשים ואחריהם פקד את־כל־העם כל־בני ישראל שבעת אלפים׃

16 ויצאו בצהרים ובן־הדד שתה שכור בסכות הוא והמלכים שלשים־ושנים מלך עזר אתו׃ 17 ויצאו נערי שרי המדינות בראשנה וישלח בן־הדד ויגידו לו לאמר אנשים יצאו משמרון׃ 18 ויאמר אם־לשלום יצאו תפשום חיים ואם למלחמה יצאו חיים תפשום׃

19 ואלה יצאו מן־העיר נערי שרי המדינות והחיל אשר אחריהם׃ 20 ויכו איש אישו וינסו ארם וירדפם ישראל וימלט בן־הדד מלך ארם על־סוס ופרשים׃ 21 ויצא מלך ישראל ויך את־הסוס ואת־הרכב והכה בארם מכה גדולה׃

22 ויגש הנביא אל־מלך ישראל ויאמר לו לך התחזק ודע וראה את אשר־תעשה כי לתשובת השנה מלך ארם עלה עליך׃ ס

23 ועבדי מלך־ארם אמרו אליו אלהי הרים אלהיהם על־כן חזקו ממנו ואולם נלחם אתם במישור אם־לא נחזק מהם׃ 24 ואת־הדבר הזה עשה הסר המלכים איש ממקמו ושים פחות תחתיהם׃ 25 ואתה תמנה־לך ׀ חיל כחיל הנפל מאותך וסוס כסוס ׀ ורכב כרכב ונלחמה אותם במישור אם־לא נחזק מהם וישמע לקלם ויעש כן׃ פ

26 ויהי לתשובת השנה ויפקד בן־הדד את־ארם ויעל אפקה למלחמה עם־ישראל׃ 27 ובני ישראל התפקדו וכלכלו וילכו לקראתם ויחנו בני־ישראל נגדם כשני חשפי עזים וארם מלאו את־הארץ׃ 28 ויגש איש האלהים ויאמר אל־מלך ישראל ויאמר כה־אמר יהוה יען אשר אמרו ארם אלהי הרים יהוה ולא־אלהי עמקים הוא ונתתי את־כל־ההמון הגדול הזה בידך וידעתם כי־אני יהוה׃ 29 ויחנו אלה נכח אלה שבעת ימים ויהי ׀ ביום השביעי ותקרב המלחמה ויכו בני־ישראל את־ארם מאה־אלף רגלי ביום אחד׃ 30 וינסו הנותרים ׀ אפקה אל־העיר ותפל החומה על־עשרים ושבעה אלף איש הנותרים ובן־הדד נס ויבא אל־העיר חדר בחדר׃ ס

31 ויאמרו אליו עבדיו הנה־נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי־מלכי חסד הם נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשנו ונצא אל־מלך ישראל אולי יחיה את־נפשך׃ 32 ויחגרו שקים במתניהם וחבלים בראשיהם ויבאו אל־מלך ישראל ויאמרו עבדך בן־הדד אמר תחי־נא נפשי ויאמר העודנו חי אחי הוא׃ 33 והאנשים ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו ויאמרו אחיך בן־הדד ויאמר באו קחהו ויצא אליו בן־הדד ויעלהו על־המרכבה׃ 34 ויאמר אליו הערים אשר־לקח־אבי מאת אביך אשיב וחוצות תשים לך בדמשק כאשר־שם אבי בשמרון ואני בברית אשלחך ויכרת־לו ברית וישלחהו׃ ס

35 ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל־רעהו בדבר יהוה הכיני נא וימאן האיש להכתו׃ 36 ויאמר לו יען אשר לא־שמעת בקול יהוה הנך הולך מאתי והכך האריה וילך מאצלו וימצאהו האריה ויכהו׃ 37 וימצא איש אחר ויאמר הכיני נא ויכהו האיש הכה ופצע׃ 38 וילך הנביא ויעמד למלך על־הדרך ויתחפש באפר על־עיניו׃ 39 ויהי המלך עבר והוא צעק אל־המלך ויאמר עבדך ׀ יצא בקרב־המלחמה והנה־איש סר ויבא אלי איש ויאמר שמר את־האיש הזה אם־הפקד יפקד והיתה נפשך תחת נפשו או ככר־כסף תשקול׃ 40 ויהי עבדך עשה הנה והנה והוא איננו ויאמר אליו מלך־ישראל כן משפטך אתה חרצת׃ 41 וימהר ויסר את־האפר [מעל כ] (מעלי ק) עיניו ויכר אתו מלך ישראל כי מהנבאים הוא׃ 42 ויאמר אליו כה אמר יהוה יען שלחת את־איש־חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו׃ 43 וילך מלך־ישראל על־ביתו סר וזעף ויבא שמרונה׃ פ