1 ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל־אחאב חי־יהוה אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם־יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם־לפי דברי׃ ס 2 ויהי דבר־יהוה אליו לאמר׃ 3 לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על־פני הירדן׃ 4 והיה מהנחל תשתה ואת־הערבים צויתי לכלכלך שם׃ 5 וילך ויעש כדבר יהוה וילך וישב בנחל כרית אשר על־פני הירדן׃ 6 והערבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב ומן־הנחל ישתה׃ 7 ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא־היה גשם בארץ׃ ס

8 ויהי דבר־יהוה אליו לאמר׃ 9 קום לך צרפתה אשר לצידון וישבת שם הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך׃ 10 ויקם ׀ וילך צרפתה ויבא אל־פתח העיר והנה־שם אשה אלמנה מקששת עצים ויקרא אליה ויאמר קחי־נא לי מעט־מים בכלי ואשתה׃ 11 ותלך לקחת ויקרא אליה ויאמר לקחי־נא לי פת־לחם בידך׃ 12 ותאמר חי־יהוה אלהיך אם־יש־לי מעוג כי אם־מלא כף־קמח בכד ומעט־שמן בצפחת והנני מקששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנהו ומתנו׃ 13 ויאמר אליה אליהו אל־תיראי באי עשי כדברך אך עשי־לי משם עגה קטנה בראשנה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרנה׃ ס 14 כי כה אמר יהוה אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום [תתן־ כ] (תת־יהוה ק) גשם על־פני האדמה׃ 15 ותלך ותעשה כדבר אליהו ותאכל [הוא־והיא כ] (היא־והוא ק) וביתה ימים׃ 16 כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר יהוה אשר דבר ביד אליהו׃ פ

17 ויהי אחר הדברים האלה חלה בן־האשה בעלת הבית ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא־נותרה־בו נשמה׃ 18 ותאמר אל־אליהו מה־לי ולך איש האלהים באת אלי להזכיר את־עוני ולהמית את־בני׃ 19 ויאמר אליה תני־לי את־בנך ויקחהו מחיקה ויעלהו אל־העליה אשר־הוא ישב שם וישכבהו על־מטתו׃ 20 ויקרא אל־יהוה ויאמר יהוה אלהי הגם על־האלמנה אשר־אני מתגורר עמה הרעות להמית את־בנה׃ 21 ויתמדד על־הילד שלש פעמים ויקרא אל־יהוה ויאמר יהוה אלהי תשב נא נפש־הילד הזה על־קרבו׃ 22 וישמע יהוה בקול אליהו ותשב נפש־הילד על־קרבו ויחי׃ 23 ויקח אליהו את־הילד וירדהו מן־העליה הביתה ויתנהו לאמו ויאמר אליהו ראי חי בנך׃ 24 ותאמר האשה אל־אליהו עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר־יהוה בפיך אמת׃ פ