[סָעִיף] noun [masculine]

1 cleft.

2 branch; —

1 cleft of a crag, construct סְעִיף סֶלַע Judges 15:8,11; plural construct וּבִסְעִפֵֿי הַסְּלָעִים Isaiah 2:21; ׳סְעִיפֵי הַסּ Isaiah 57:5.

2 branches, boughs, plural construct סְעִפֵֿי הַמֹּרִיָּה Isaiah 17:6 (so divide, Hi Kn Di Dr^{Sm xxx} Du and others) the boughs of the fruit-tree; suffix סְעִיפֶיהָ Isaiah 27:10 (of ruined city; compare קְצִירָהּ Isaiah 27:11).

בִּסְעִ֖יף בִּסְעִפֶ֙יהָ֙ בסעיף בסעפיה וּבִסְעִפֵ֖י ובסעפי סְעִיף֮ סְעִפֵ֥י סְעִפֶֽיהָ׃ סעיף סעפי סעפיה׃ bis‘îp̄ bis‘ip̄ehā bis·‘i·p̄e·hā bis·‘îp̄ bisIf bisiFeiha sə‘îp̄ sə‘ip̄ê sə‘ip̄ehā sə·‘i·p̄ê sə·‘i·p̄e·hā sə·‘îp̄ seIf seiFei seiFeiha ū·ḇis·‘i·p̄ê ūḇis‘ip̄ê uvisiFeiInterlinear Greek • Interlinear Hebrew • Strong's Numbers • Englishman's Greek Concordance • Englishman's Hebrew Concordance • Parallel Texts