מַרְזֵחַ noun masculine^{Amos 6:7} cry (ᵑ7 מַרְזְחָא mourning- feast; Phoenician מרזח a rel. festival (> usually a month), compare Palmyrene, ClGann Littm, see GACooke^{Inscr. 95. 121 f. 303 and references}; Lzb^{Ephem. i. 47 f. 343 f.}); **Lzb^{Ephem. ii. 231} ברבנות מרזחותה די כמרי בל. —

1 mourning cry (or feast? Talmud מִרְזֵיחָא), absolute ׳בֵּית מ Jeremiah 16:5 i.e. house of mourning ("" ספד, נוד).

2 cry of revelry, construct מִרְזַח סְרוּחִים Amos 6:7.

רָזִי see רזה. above

מִרְזַ֥ח מרזח mir·zaḥ mirZach mirzaḥInterlinear Greek • Interlinear Hebrew • Strong's Numbers • Englishman's Greek Concordance • Englishman's Hebrew Concordance • Parallel Texts