[מָרוֺד, Kö^{il. l, 127 f.}] noun [masculine] restlessness, straying (?); — suffix עָנְיִי וּמְרוּדִי Lamentations 3:19; plural suffix יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ Lamentations 1:7 (read probably מְרוּדָהּ Nö^{ZMG xxxvii (1883), 539}); plural וַעֲנִיִּם מְרוּדִים Isaiah 58:7, usually concrete the wandering (homeless) poor (Di thinks old Qal passive Participle; Che^Comm. reads Hoph`al מוּרָדִים; Buhl<sup>Lex Hiph`il</sup> מָרִידִים; Kö^{ii. 1, 128 takes} ᵑ0 abstract for concrete [apposition of ׳וַע]; so Du Che^Hpt [׳וַע gloss], read perhaps participle רָדִים (מ dittograph)).

וּמְרוּדִ֖י וּמְרוּדֶ֔יהָ ומרודי ומרודיה מְרוּדִ֖ים מרודים mə·rū·ḏîm meruDim mərūḏîm ū·mə·rū·ḏe·hā ū·mə·rū·ḏî ūmərūḏehā umeruDeiha umeruDi ūmərūḏîInterlinear Greek • Interlinear Hebrew • Strong's Numbers • Englishman's Greek Concordance • Englishman's Hebrew Concordance • Parallel Texts