מ֥וֺאָבִי, מוֺאֲבִיָּה adjective, of a people Moabitish; — ׳מ Deuteronomy 23:4 2t., מֹאָבִי Ezra 9:1; plural מֹאָבִים Deuteronomy 2:11; ׳מוֺאָב Deuteronomy 2:29; feminine singular מוֺאֲבִיָּה Ruth 1:22 4t.; ׳מֹאֲב Ruth 4:10; מוֺאָבִית2Chronicles 24:26; feminine plural מוֺאֲבִיּוֺת 1 Kings 11:1; Nehemiah 13:23; ׳מֹאֲב Ruth 1:4: — masculine = a Moabite Deuteronomy 23:4; Nehemiah 13:1; ׳הַמ = the Moabite 1 Chronicles 11:46; collective = the Moabites Ezra 9:1, so plural Deuteronomy 2:11,29; feminine plural as adjective ׳נָשִׁים מ Ruth 1:4; as substantive, 1 Kings 11:1; Nehemiah 13:23; feminine singular as adjective 2Chronicles 24:26; especially ׳רוּת הַמ Ruth 1:22; Ruth 2:2,21; Ruth 4:5,10; ׳מ as noun feminine singular Ruth 2:6.

מוֺאל see מול.

[מוֺבָא] see מָבוֺא below בוא.

הַמֹּ֣אָבִ֔י הַמֹּאֲבִיָּה֩ הַמּוֹאֲבִיָּ֑ה הַמּוֹאֲבִיָּ֜ה הַמּוֹאֲבִיָּ֤ה הַמּוֹאָבִֽי׃ הַמּוֹאָבִֽית׃ המאבי המאביה המואבי׃ המואביה המואבית׃ וְהַמֹּ֣אָבִ֔ים וְהַמּ֣וֹאָבִ֔ים וּמֹאָבִ֛י וּמוֹאָבִ֖י והמאבים והמואבים ומאבי ומואבי מֹֽאֲבִיּ֔וֹת מֽוֹאֲבִיָּה֙ מאביות מוֹאֲבִיּ֤וֹת מוֹאֲבִיּֽוֹת׃ מואביה מואביות מואביות׃ ham·mō·’ā·ḇî ham·mō·’ă·ḇî·yāh ham·mō·w·’ā·ḇî ham·mō·w·’ă·ḇî·yāh ham·mō·w·’ā·ḇîṯ hammō’āḇî hammō’ăḇîyāh hammoaVi hammoaVit hammoaviYah hammōw’āḇî hammōw’āḇîṯ hammōw’ăḇîyāh mō’ăḇîyōwṯ mō·’ă·ḇî·yō·wṯ mō·w·’ă·ḇî·yāh mō·w·’ă·ḇî·yō·wṯ moaviYah moaviYot mōw’ăḇîyāh mōw’ăḇîyōwṯ ū·mō·’ā·ḇî ū·mō·w·’ā·ḇî ūmō’āḇî umoaVi ūmōw’āḇî vehamMoaVim wə·ham·mō·’ā·ḇîm wə·ham·mō·w·’ā·ḇîm wəhammō’āḇîm wəhammōw’āḇîmInterlinear Greek • Interlinear Hebrew • Strong's Numbers • Englishman's Greek Concordance • Englishman's Hebrew Concordance • Parallel Texts